<h1>ראבי"ה סימן תקי"ג</h1>
<h2>דף קד.</h2>
והילכתא דאמרינן הבדלה במוצאי שבתות ובמוצאי ימים טובים [ובמוצאי יום הכיפורים ובמוצאי יום טוב] לחולו של מועד ובמוצאי שבת ליום טוב אבל לא [ב]מוצאי יום טוב לשבת. ובסוף פרק קמא של שחיטת חולין [כ"ו ע"ב] גרסינן אמר רבי זירא יום טוב שחל להיות באמצע השבת [אומר המבדיל בין קודש לחול] וכו' עד בין יום השביעי לששת ימי המעשה מאי טעמא סדר הבדלות הוא מונה. והוא הדין בתפלה, כדאמרינן בירושלמי [פרק אין עומדין ה"ב].
<h2>דף קה.</h2>
וכשם ששבת קובעת למעשר כך קובעת לקידוש, ואסור לאכול, ופורס מפה ומקדש. אבל להבדלה אינו קובעת (מקום), ואינו פורס, אלא גומר סעודתו ומברך ברכת המזון, ושוב מבדיל. ומיהו אתחולי לא מתחיל. ומיפסק נמי לא אמרן אלא לאכילה, אבל לשתיה פוסק. ושתיה נמי לא אמרן אלא חמרא ושיכרא אבל מיא לית לן בה. והכי הילכתא, דרבנן דבי רב אשי לא קפדי אמיא. והני מילי מקמי הבדלה אבל מקמי קידושא קפדינן.
תנו רבנן לילי שבת ולילי ימים טובים יש בהן קדושה על הכוס ויש בהן הזכרה בברכת המזון, ואי לא קידש בלילה מקדש והולך כל היום כולו. ובחולו של מועד וראש חדש יש בהן הזכרה בברכת המזון [ואין בהן קדושה על הכוס], דגרסינן בפרק במה מדליקין [כ"ד ע"א] תני רבי אושעיא ימים שיש בהן קרבן מוסף וכו' עד ואין בהן קדושה על הכוס אבל יש בהן הזכרה בברכת המזון.
<h2>דף קה:</h2>
והתניא הנכנס לביתו במוצאי שבתות וכו' עד שמע מינה מהא מתניתא תמני שמע מינה המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס ושמע מינה ברכה טעונה כוס ושמע מינה כוס של ברכה צריך שיעור ושמע מינה אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיבדיל ושמע מינה המברך צריך שיטעום. פירוש הוא או אחד מן השומעים, כדמוכח בסוף פרק בכל מערבין [מ' ע"ב]. ומיהו היכא דאפשר מצוה למברך לטעום. ושמע מינה טעמו פגמו ושמע מינה טעם מבדיל ושמע מינה אומר שתי קדושות על כוס אחד ושמע מינה רבי (תקי"ד) יהודה [היא] ואליבא דבית שמאי. ומיהו אף על גב דבית שמאי היא, ממאור ואחר כך בשמים, מיהו בשאר מילי אמרינן הילכתא כי הך מתניתא, דרב אשי אמר טעמו פגמו וכוס של ברכה צריך שיעור חדא מילתא היא מאי טעמא טעמו פגמו משום דכוס של ברכה צריך שיעור.
גרסינן בפרק אין עומדין [ל"ג ע"ב] אמר ליה רבינא לרבא הילכתא מאי אמר ליה כי קידוש מה קידוש אף על גב דמקדש בצלותא מקדש אכסא אף הבדלה נמי אף על גב דמבדיל בצלותא מבדיל אכסא. ומשום ברכה לבטלה ליכא, דלכתחילה קבעוה בתפלה העשירו חזרו וקבעוה על הכוס, ומכיון שקבעוה לא עמד[ו] וביטל[וה]. ובירושלמי [בפרק אין עומדין] [ה"ב] רבי יצחק אמר אמרה בכוס אומר בתפלה בשביל לזכות את התינוקות. ותו גרסינן התם העונין אמן צריכין לתת עיניהן בכוס ועיניהן בנר [רבי חזקיה בשם רבי ירמיה] הביננו ולמדינו רבי חזקיה בשם רבי ירמיה ארבעת מינין שבלולב ניטלין דרך גדילתן הדס של הבדלה ניטל כדרך גדילתו.
והבדלה מצותה על הכוס, כדאמרינן בברכות [ל"ג ע"א] העשירו קבעוה על הכוס חזרו והענו קבעוה בתפלה והם אמרו המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס. וגרסינן בפרק שואל אדם [ק"נ ע"ב] אמר רב אשי כי הוינא בי רב כהנא הוה אמר המבדיל בין קודש לחול ומסלתינן סילתי. ובברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם הוו אמרי לה. וקיימא לן [בפרק שואל אדם] [שם] אסור לו לאדם שיעשה חפצו קודם שיבדיל. ובהלכות גדולות כתב נמי שצריך לומר ברכה [בשם] ומלכות ואי אבדיל בתפלה לא צריך למימר מידי, ועושה חפציו לאלתר קודם שיבדיל על הכוס. ואמרינן [ברכות שם] המבדיל בתפלה משובח מן המבדיל על הכוס ואם מבדיל בזו או בזו ינוחו לו ברכות על ראשו. ואם טעה ולא הבדיל לא בזו ולא בזו חוזר לראש, דהבדלה כי קידושא, כדאמרינן במסכת ברכות [שם].
<h2>דף קו.</h2>
ונשים ועבדים חייבין בקידוש היום דבר תורה, דכתיב זכור ושמור הואיל ואיתניהו בשמירה איתנהו בזכירה, כדאיתא בברכות [בפרק מי שמתו] [כ' ע"ב]. ומפקין נמי לגברי ידי חובתן. והתם פירשתי שגם בהבדלה חייבין.
